מהרצליה מערבה
מי שמשיט מהרצליה, מאשקלון או מיפו מכיר את הים התיכון המזרחי: חוף ישר, מעט מעגנים, ומפרשית שיוצאת בדרך כלל ושבה לאותו נמל. חצי האי האיברי מציע משהו אחר לגמרי. בצד אחד האוקיינוס האטלנטי, עם הרוחות הקבועות, הגלים הארוכים והנתיב ההיסטורי מערבה אל האיים ואל הקריביים; בצד השני הים התיכון המערבי, עם האיים הבלאריים, מפרצונים שאפשר לעגון בהם לילה, ומרינות שהן עיר קטנה בפני עצמה. בין שניהם, כמה מהבתים היפים באירופה, על קו המים.
גם הרוחות אחרות. לאורך החוף המערבי של פורטוגל נושבת בקיץ ה־nortada, רוח צפונית קבועה שמעניקה לשייטים דרומה ימים ארוכים של מפרש מלא; במצר גיברלטר מתחלפות ה־levante המזרחית וה־poniente המערבית, ומי שעובר בין הים התיכון לאטלנטי לומד לתזמן את המעבר לפיהן; ובצפון מיורקה ובקטלוניה ה־tramontana יכולה להפוך יום שקט לים סוער בתוך שעות. העונה המרכזית בים התיכון נמשכת מאביב ועד אוקטובר, ורוב היאכטות עוברות את החורף במרינה או על היבשה, בפלמה, בווילמורה או בלאגוש, לתחזוקה.
העמוד הזה מתחיל בים ובנמלים, ממשיך לבתים שעל המים ולמקומות העגינה, ומסתיים במה שצריך לדעת כדי להגן על היאכטה, על הבית ועל המשפחה.
